טאי צ’י צ’ן

טאי צ’י של משפחת צ’ן (Chen Family Taiji Quan) משתמש בשילוב של המחשבה, הגוף והאנרגיה עבור אמנות לחימה. נאמן לעקרון של Yin Yang, אימון טאי צ’י מפתח את היכולת לנוע ולפעול בהרמוניה עם הטבע – הוא רותם כוחות מתוך הגוף כפי שהם נמצאים בעולם הטבעי. המתודולוגיה הלחימתית היא כזו של זרימה עם כח וטיפוח של היכולת להשיג הרמוניה איתו.

בשיטה נעשה שימוש לאורך מאות שנים בסין לטיפול פיזי ולבריאות, ולאחרונה גם במערב. האינטנסיביות של אמנות הלחימה מחושלת בעזרת הצד המדיטטיבי שלה, ובאופן הפוך, המרכיב האנגרטי והמרפא מונע על ידי הלחימה. בתור אמנות לחימה, התנועות חלקות ויפות, ומרגישות נהדר לביצוע – עם אימונים קפדניים ביותר לאלו שמעוניינים להשקיע. השיטה משתמשת במנוף ויעילות, ולא בניסיון התגברות פיזי.

השושלת שלנו

ב-1928, צ’ן פה-קה (Chen Fake), ראש המשפחה הרשמי האחרון של משפחת צ’ן, עבר לבייג’ינג והתחיל ללמד בפומבי את הגונג-פו של המשפחה.

בנו השני, צ’ן ג’או’קווי (Chen Zhaokui), לימד תלמידים מסורים בבייג’ינג ונסע בכל רחבי סין ללמד את אלו שהיו מעוניינים.

אחרי מות בן דודו, צ’ן ג’אופי (Chen Zhaopi), צ’ן ג’או’קווי נסע לכפר צ’ן, בית המשפחה המסורתי, כדי להמשיך את עבודת בן דודו ללמד את תושבי הכפר טאי צ’י. החומר שהעביר נקרא בכפר “שין ג’יאה” (“Xin Jia”) או – המסגרת החדשה, כיוון שתושבי הכפר עד כה הכירו רק את לימודיו של Chen Zhaopi. חלק מאמינים היום שאותה שין ג’יאה היא שינוי של הדרך המסורתית של טאי צ’י, אך זה אינו נכון.

בנו של צ’ן ג’אוקווי, צ’ן יו (Chenyu), היה איתו בעת מסעותיו בסין ולמד ממנו. כיוון שגונג-פו לא היה חוקי באותו זמן בסין, לצ’ן ג’אוקווי לא היו תלמידים רשמיים. בנו, שהיה איתו תמיד, בזכות הוראה קפדנית וכישרון טבעי מרשים, הפך לאחד מהמתאמנים הגדולים של האמנות.

צ’ן יו מייצג את השיטות של אביו, צ’ן ג’אוקווי, ושל סבו לפניו, צ’ן פה-קה, והם הדרך האותנטית ביותר של האמנות.